#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ט. 1 אלו דברים ת&quot;ח צריך לדעת (3+3)?	"אמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים, כתב, שחיטה ומילה.<p dir=""rtl"">רב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין, ברכת חתנים וציצית, ורב יהודה סבר הני שכיחן.</p>"	חולין ט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ט. 2 'אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו' מהם הלכות שחיטה ומאי קמ&quot;ל?	"אלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור.<p dir=""rtl"">וקמ&quot;ל אף ששחט בפנינו ב' וג' פעמים כדין, עדין לא ניתן לסמוך שהוא גמיר ויתכן שפעם אחרת ישהה או ידרוס וכד'.</p>"	חולין ט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ט. 3 'אמר רב יהודה אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה' האם יש לזה ראיה מהמשנה (כדי ביקור)?<p dir=""rtl"">לא בדק, האם אסורה בדיעבד והאם מטמאה כנבלה ומדוע?</p>"	"רב יוסף רצה להביא ראיה מהמשנה 'ר&quot;ש אומר אם שהה כדי ביקור' והבין שהיינו ביקר סימנים, ולא היא, אלא ביקור סכין ע&quot;י טבח חכם.<p dir=""rtl"">אם לא בדק - ר' אליעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר בר' ינאי אמר טרפה ואסורה באכילה, כדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, וכיון שאיני יודע אם נשחטה אסורה, אבל לא אמרינן שהיתה גם בחזקת טומאה. במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא, דסברי אף בחזקת טמאה אמרינן.</p>"	חולין ט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ט. 4 בא זאב ונטל בני מעים והחזירם שהם מנוקבים האם חישינן שבמקום נקב נקב או לא?<p dir=""rtl"">ומה הדין כיוצא בזה גבי סכנתא ומאי שנא?</p>"	"בעי רב אמא מרב הונא ופשט לו שאין חוששים שמא במקום נקב נקב, וכן אמר בכלל שלו 'בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ... נשחטה בחזקת היתר עומדת..' ולא אמר נשחטה הותרה אלא חזקת היתר דהיינו אף אם יש ריעותא כנ&quot;ל, כשרה.<p dir=""rtl"">גבי גילוי שנינו ראה צפור המנקר בתאנה וכד' חוששים שמא במקום נקב נקב, ולא קשיא, דחמירא סכנתא מאיסורא.</p>"	חולין ט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ט: 1 מנין לסכנתא דחמירה מאיסורא?	שהרי ספק מים מגולים אסורים (אף שנחשים הוי מיעוט) ואילו גבי טומאה תלינן לקולא גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסולה אבל לא טמאה כיון שדרכן של שרצים לגלות ולא לכסות תלינן בהם ולא באדם טמא (דאיכא תרתי לקולא שמא אדם טהור או שרץ).	חולין ט:		
